פסק-דין בתיק ת"א 2782-09

1.         בפני תביעת פיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

2.         התובע, יליד 13.4.1949, נפגע לטענתו בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.5.08 שעה שרכב צד ג' פגע ברכבו מהצד. כתוצאה מכך, נחבל התובע בכתף ימין.

3.         הנתבעת מכחישה את נסיבות אירוע התאונה.

לעניין זה נטען כי התובע לא עמד בנטל להוכחת תביעתו. בין השאר נטען כי התובע לא הביא לעדות חבר שהגיע לדבריו לזירת התאונה, לא המציא אישור על הגעת האמבולנס, אין פרטים מזהים לגבי רכב צד ג', לא הוצג דו"ח שמאי על נזק או תיקון של הרכב ולא ניתן להסתמך על תעודת חדר מיון שכן מדובר בעדות שמיעה.

הנתבעת טוענת כי אין מקום לטענות שהועלו בסיכומי התובע בדבר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים וכי התובע לא הציג כל ראייה לפיה מודה הנתבעת בחבותה.

4.         התובע טוען לעניין זה כי במהלך דין ודברים עם חברת הביטוח, נדון סכום הפיצוי בלבד ולא שאלת מקרה הביטוח. ב"כ התובע מפנה בעניין זה להנחיית הפיקוח על הביטוח לפיה על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה. התובע טוען כי הנתבעת יצרה מצג שאין מחלוקת ביחס לעצם קרות אירוע התאונה ולו היתה נטענת טענה כאמור, היה התובע מביא ראיות נוספות לרבות עדותו של החבר.

5.         מטעם התובע העיד התובע עצמו ומטעם הנתבעת לא הובאה עדות כלשהי.

6.         גרסתו של התובע, כפי שעולה מתצהיר עדותו הראשית, הינה כדלקמן:

            "ביום 2.5.08 נפגעתי בתאונת דרכים בשעה שרכב צד ג' פגע ברכבי ופגע בי".

כאמור, הנתבעת מכחישה חבותה וטוענת כי התובע לא הביא ראיות שיכול היה להביא ולכן לא הוכיח כי אכן מדובר בתאונת דרכים.

כן טוענת הנתבעת כי התובע שינה את גרסתו כאשר בתצהירו (סעיף 4) מציין התובע "הועברתי לחדר מיון" בעוד שבחקירתו הנגדית העיד כי הועבר לחדר מיון "בכוחות עצמי" (עמ' 3 שורה 20 לפרוטוקול) ובהמשך ציין כי היה עימו חבר.

7.         התובע לא נחקר במסגרת חקירתו הנגדית על עצם אירוע התאונה ומכאן שגרסתו בעניין זה לא נסתרה. בנוסף, עדותו של התובע נתמכת במכתב שחרור של המרכז הרפואי "סורוקה" מיום התאונה, 2.5.08, לפיו "פנה למיון בעקבות ת"ד. נפגע בהיותו ישוב בכסא הנהג מרכב נוסע. רכבו נפגע בכנף צד שמאל. היה חגור בחגורת בטיחות. הנפגע נזרק לצד ימין ונחבל בזרועו."

            במכתב השחרור מבית החולים יש משום תמיכה בגרסתו של התובע בדבר אירוע התאונה ולכן אין מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. יודגש לעניין זה כי במכתב השחרור אין מדובר באזכור סתמי של פגיעה בתאונת דרכים אלא מפורטות נסיבות הפגיעה כגון - "ישוב בכסא הנהג", "רכבו נפגע בכנף צד שמאל" וכיוצ"ב וגם בכך יש כדי להוסיף למשקלו הראייתי.

            העובדה כי התובע לא הזמין לעדות את החבר אין בה כדי להעלות או להוריד מקום בו גרסתו לא נסתרה ונתמכת באישור הרפואי, כאמור.

בפסיקה נקבע כי מסמך רפואי ממועד סמוך לאחר התאונה מהווה סיוע לעדות יחידה של בעל דין (ר' ע"א 8388/99 הסנה חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' מימי בן ארי (פורסם במאגר מידע ממוחשב)).

8.         איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה התובע שינה גרסתו באשר לאופן בו הגיע לבית החולים. התובע, מפרט ומבהיר עניין זה בעדותו ולפיה לאחר התאונה הגיע במקרה חבר שלו למקום והוא זה שהביא אותו לבית החולים ברכבו של התובע (עמ' 3 שורות 19 - 28 לפרוטוקול).

9.         לאור האמור, אני מקבלת את גרסת התובע לפיה נפגע בתאונת דרכים.

10.        באשר לנזק, התובע עותר לפיצוי גלובאלי בגין אובדן הכנסה לעבר ולעתיד, פיצוי בגין כאב וסבל ופיצוי בגין עזרת צד ג' וטיפולים רפואיים.

            הנתבעת טוענת כי הואיל והתובע לא עבד ולא השתכר שנים לפני התאונה, וקיבל קצבת נכות כללית ומאחר שלא הוכיח הוצאות מיוחדות ובתצהיר עדותו הראשית כלל לא נזכר ראש נזק של עזרת צד ג', יש לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק של כאב וסבל בלבד.